פסק-דין בתיק ע"פ 5268/04

הנשיא א' ברק:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא מ' לינדנשטראוס, השופט ש' ברלינר, השופט י' גריל) בת"פ 294/03.

1.        כנגד המערערת הוגש (ביום 21.7.2003) כתב אישום בן שני אישומים המייחס לה עבירות של ניסיון לרצח, ניסיון שידול לרצח וניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע. על פי הנטען בכתב האישום, המערערת ביקשה להמית את בעלה, לו היא נשואה למעלה מ-20 שנה, ועמו עלתה מרוסיה בשנת 1994. לשם כך הצטיידה המערערת, אחות במקצועה, באמפולות של חומר הקרוי "קורגליקון" (להלן - החומר), שבכוחו לגרום להפרעות קצב קשות. האישום הראשון שיוחס למערערת לפי סעיף 305 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין), הוא ניסיון לרצח בעלה. לפי הנטען, ביום 15.4.2001 הזריקה המערערת לבעלה 5-6 אמפולות של החומר, באמתלה שמדובר בוויטמינים לטיפול באלרגיות, ובמטרה להמיתו. בעקבות הזרקת החומר חש הבעל ברע. כיוון שבתם של בני הזוג הייתה בבית, נאלצה המערערת להזעיק עזרה רפואית. הצוות הרפואי שהגיע ביצע בבעל פעולות החייאה, שכללו מתן 30 מכות חשמל. עקב הבעיות הקרדיולוגיות שנגרמו לו, אושפז הבעל למשך שלושה שבועות בבית חולים.

2.        האישום השני ייחס למערערת עבירה של ניסיון שידול לרצח, לפי סעיפים 33(1) במצורף לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, ועבירה של ניסיון לקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. לפי אישום זה, במהלך חודש אפריל 2003 פגשה המערערת אחד אלכסנדר גופמן (להלן - אליק) לו סיפרה על רצונה להמית את בעלה וממנו ביקשה למצוא אדם שיבצע את הרצח עבורה. אליק פנה למשטרת ישראל ודיווח על כוונות המערערת. ביוני 2003, ועל פי הנחיית המשטרה, הודיע אליק למערערת כי מצא עבורה אדם שיכול לבצע את הרצח. המערערת נפגשה (ביום 22.6.2003) עם אליק ועם סוכן סמוי שהתחזה לרוצח שכיר. באותה פגישה הבהירה המערערת לסוכן הסמוי את רצונה לרצוח את בעלה. היא סיפקה לו תמונה של בעלה והסברים על מקום עבודתו של בעלה. כן הציעה המערערת לספק לסוכן הסמוי את החומר אותו הזריקה בעבר לבעלה. המערערת הדגישה כי על הרצח להיראות כתאונה, וביררה לגובה התשלום. הסוכן הסמוי דרש מהמערערת סך של 60,000 ש"ח בתמורה, שמחציתו תינתן כמקדמה לפני הביצוע. המערערת בתגובה הבהירה כי עליה לברר כמה כסף תוכל להוציא מהבנק. בהמשך, נפגשו המערערת והסוכן הסמוי שוב (ביום 25.6.2003) ונסעו בצוותא למקום עבודתו של הבעל. באותה הזדמנות סיפקה המערערת לסוכן הסמוי אמפולות מן החומר. המערערת נעצרה טרם תשלום הכסף לסוכן הסמוי.

3.        להגנתה, טענה המערערת בבית המשפט המחוזי מספר טענות. באשר לאישום הראשון, נטען כי לא התקיים במערערת היסוד הנפשי הנדרש. היא לא ביקשה להמית את בעלה אלא להיטיב את מצבו הרפואי. באשר לאישום השני, נטענו שתי טענות. ראשית, טענה המערערת כי לא התקיים היסוד הנפשי הרלוואנטי. הקשר של המערערת עם הסוכן הסמוי היה קשר רומנטי. היא ניסתה להרשימו על ידי התרברבות והזמנת רצח. שנית, נטען כי למערערת עומדת הגנת הפטור עקב חרטה, לפי סעיף 34(א) לחוק העונשין. על ידי אי תשלום המקדמה לסוכן סיכלה המערערת את השלמתה של העבירה.

4.        בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של המערערת והרשיעה בשני האישומים שיוחסו לה. ככלל, בית המשפט קיבל את הודעותיה של המערערת במשטרה כמהימנות, ודחה את הגרסה שהציגה במשפטה. בית המשפט עמד על מערכת היחסים המורכבת שבין המערערת לבעלה כפי שהתגלתה מחומר הראיות. לאורך חייהם המשותפים היו ביניהם מריבות וויכוחים. לאחר עלייתם לישראל הם אף חיו בנפרד תקופה מסוימת. במספר מקרים בעבר היכה הבעל את המערערת לאחר שתפס אותה בוגדת בו עם אחר. נמצא כי המניע של המערערת לעבירות שבוצעו כנגד הבעל נעוץ בטינה שזו רחשה לו. באשר לאישום הראשון, נקבע שהתקיים במערערת היסוד הנפשי הדרוש. המערערת ניסתה לרצוח את בעלה על ידי הזרקת חמש עד שבע אמפולות של החומר. נגרם לו דום לב עד כדי מוות קליני. בנס ניצלו חייו של הבעל בכך שהמוות לא נגרם מייד, ועקב נוכחות בתה של המערערת בדירה, נאלצה המערערת להורות לבת להזעיק אמבולנס אל הדירה.

5.        בית המשפט הרשיע את המערערת גם באישום השני. בעשותו כן, נסמך בית המשפט על עדות הסוכן הסמוי שהתקבלה כמהימנה על ידי בית המשפט ולא הוכחשה על ידי המערערת. חומר הראיות בפני בית המשפט כלל גם את תמלילי המפגשים בין המערערת לסוכן הסמוי שהוקלטו על ידי המשטרה. נקבע, כי אליק הוא זה שסיפר למשטרה על כך שהמערערת מחפשת אדם שיבצע את רצח בעלה. לפיכך, הקצתה המשטרה לעניין סוכן סמוי. המערערת והסוכן הסמוי נפגשו פעמיים. בפגישתם הראשונה, המערערת הייתה עניינית ותכליתית. היא סיפרה לסוכן על ניסיונה הקודם לרצוח את בעלה. כן אמרה שבעלה חושד בה כעת ולכן ניסיון נוסף לא יצלח. היא מסרה לסוכן הסמוי פרטים על בעלה, מקום עבודתו ואת תמונתו. היא הציעה לסוכן אמפולות מהחומר. השניים דנו בדרכים שונות לגרימת מוות לבעלה של המערערת. כן עלה בפגישתם עניין המחיר שעל המערערת לשלם לסוכן הסמוי עבור המשימה. הסוכן דרש מהמערערת לשלם מקדמה טרם ביצוע הרצח. לבקשת המערערת הסוכן הסכים להסתפק בתשלום מקדמה של רבע או שליש, ולא חצי מהסכום (30,000 ש"ח) כפי שדרש בתחילה; בפגישה השנייה, נסעו המערערת והסוכן הסמוי למקום עבודתו של הבעל. המערערת מסרה לסוכן הסמוי את התרופות בהן השתמשה בניסיון הרצח הראשון. בפגישה זו, השנייה במספר, בה אמור היה הסוכן לקבל את המקדמה, אמרה המערערת שישנה בעיה בתשלום. כך, כיוון שהכסף נמצא בחיסכון והיא צריכה להמציא לבעלה תירוץ כלשהו לפתיחת החיסכון. הסוכן לא הסכים לבצע את הרצח ללא מקדמה, והמערערת הסכימה לשלמה, בתנאי שהסוכן לא ילחץ עליה לשלם את יתרת הסכום. כך, משום שהיא אינה יודעת כמה זמן ייקח לה לגייס את הסכום הנותר. על סמך עדות הסוכן, קבע בית המשפט כי המערערת הייתה נסערת מעניין זה. בית המשפט קבע, כי הסיבה בעטייה לא הועברה לבסוף המקדמה היא חששה של המערערת שמא הסוכן הסמוי יתנכל לה אילולא תצליח לגייס את מלוא התשלום.

6.        ממעשיה של המערערת ומעדות הסוכן הסמוי למד בית המשפט כי התקיים בה היסוד הנפשי הנדרש. המפגשים עם הסוכן הסמוי, סיכום הפרטים לביצוע הרצח, מתן האמפולות של החומר הקטלני והנסיעה למקום העבודה של הבעל מעידים כולם על הכוונה לשדל את האחר לבצע את הרצח. לא מדובר במעשים בהם בחורה מנסה להרשים גבר על ידי בדיות וסיפורים. גם טענת הפטור עקב חרטה נדחתה. נקבע, כי המערערת לא הצליחה להוכיח כי נמנעה מתשלום המקדמה כדי לסכל את השלמת העבירה על ידי הסוכן הסמוי. היא אמנם נמנעה מתשלום המקדמה, אך רק כיוון שהכסף לא היה מצוי בידה וחששה מהסתבכות בחובות עם הסוכן הסמוי. ייתכן, שלו היה מדובר ברוצח שכיר אמיתי, הרצח היה יוצא לפועל גם אילו נמנעה המערערת מתשלום המקדמה.

7.        בטיעוניה לעונש, העידה המערערת (ביום 4.4.2004) את בעלה ובתה. בעלה יצא להגנתה. הוא ציין כי אינו מאמין באשמתה, וכי המערערת עזרה לו ודאגה לבריאותו. בתה הצעירה של המערערת ביקשה אף היא להקל בעונשה. נטען, כי הבת זקוקה לאמה וכי שליחתה של האם למאסר ממושך תפרק את התא המשפחתי ותותיר את הבת לבד עם אביה; בגזר הדין ציין בית המשפט כי מדובר בעבירות חמורות. פעולותיה של המערערת היו אכזריות. היא גילתה קור רוח ונחישות במעשיה. בית המשפט דחה את בקשת הבעל, קורבן העבירה, להקל בעונשה של אשתו. מנגד, בית המשפט התחשב בפניית בתה של המערערת. בשוקלו את השיקולים השונים, בית המשפט הטיל על המערערת (ביום 20.4.2005) עונש של 15 שנות מאסר, מהן 12 בפועל והיתר על תנאי.

8.        הערעור מופנה כנגד הכרעת הדין ולחילופין כנגד חומרת העונש. לעניין ההרשעה, המערערת מעלה מספר טענות בערעור, חלקן הועלו בבית המשפט המחוזי וחלקן טענות חדשות. באשר לאישום הראשון - ניסיון לרצח - נטען כי המערערת זכאית לפטור עקב חרטה, לפי סעיף 28 לחוק העונשין. זאת, משום שהמערערת מיוזמתה שלה הורתה לבתה להתקשר למגן דוד אדום ואף ציינה שיש להזמין ניידת טיפול נמרץ. בכך, המערערת חולקת על קביעתו העובדתית של בית המשפט לפיה נאלצה היא להזמין אמבולנס בשל נוכחותה של הבת בדירה. לטענתה, ההוראה להזמין ניידת טיפול נמרץ נעשתה מתוך חרטה כנה.

9.        באשר להרשעה באישום השני, בניסיון שידול לרצח וניסיון לקשירת קשר, מעלה המערערת שתי טענות. האחת, שהיא הודחה בידי אליק - האדם שקישר בינה לבין הסוכן הסמוי - לבצע את העבירות הללו. לשיטתה, אליק הוא סוכן מדיח שפעל בהנחיית משטרת ישראל. אילולא התערבותו, המערערת לא הייתה מגיעה לידי שכירת רוצח שכיר. יתר על כן, אליק הוא זה שלחץ על המערערת להמשיך במגעים עם הסוכן הסמוי. ללא לחץ זה, הייתה המערערת נסוגה עוד בשלב מוקדם מהתוכנית לרצוח את בעלה. לפי הטענה השנייה, עומדת למערערת, כמשדלת, הגנת הפטור עקב חרטה לפי סעיף 34 לחוק העונשין. אי מסירת המקדמה לסוכן מעידה על הרצון להפסיק את התוכנית לביצוע הרצח. אי מסירת הכסף לא נבעה מקשיים כלכליים. לו רצתה המערערת בהשלמת הרצח, יכלה לבקש הנחה בתשלום או להפחית את סכום המקדמה על חשבון התשלום המאוחר. זאת ועוד: בסעיף 34 לחוק העונשין, הקובע את הפטור עקב חרטה למשדל, אין צורך בהוכחת כוונת חרטה. די בהוכחת מעשה שיסכל את השלמת העבירה. אי מסירת הכסף על ידי המערערת היא שסיכלה את השלמת העבירה. לו היה מדובר ברוצח שכיר אמיתי, הרצח לא היה מתבצע ללא מסירת מקדמה. למרות הלחץ שהופעל עליה, המערערת נמנעה מתשלום המקדמה. על כן, חל עליה הפטור שבסעיף 34 לחוק העונשין. מלכתחילה המערערת לא התכוונה לרצוח את בעלה. היא נגררה למהלך זה על ידי אליק, ומיאנה להשלימו על ידי תשלום המקדמה.

10.      באשר לגזר הדין, סבורה המערערת כי הוא חמור במיוחד בהשוואה לרמת הענישה המקובלת. לשיטתה, יש להתייחס לשתי ההרשעות כאל מסכת עובדתית אחת. גם אם המערערת אינה זכאית לפטור מאשמה, הרי שפעולותיה לשם אי-השלמת העבירה בשני המקרים מצדיקות את הפחתת העונש. בשני המקרים עמדה המערערת מול הגבול של נטילת חיים ובחרה שלא לחצותו; עוד נטען, כי יש להתחשב בבעיות המשפחתיות שהיו למערערת, לרבות גילויי האלימות מצד בעלה. כן ראוי להתחשב בכך שהבעל, קורבן העבירה, יצא להגנת המערערת. הבעל סלח למערערת ומעוניין בחזרתה לתא המשפחתי. לקורבן העבירה מעמד מיוחד שהוכר בחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 (להלן - חוק זכויות נפגעי עבירה). חוק זה מחייב מתן משקל מיוחד לבקשת הקורבן המבקש להקל בעונשו של נאשם.

11.      המשיבה מתנגדת לקבלת הערעור. ביחס לאישום הראשון, נטען שקביעת בית המשפט כי המערערת הזמינה אמבולנס אך בגלל נוכחותה של הבת בבית מעוגנת היטב בחומר הראיות. באשר לאישום השני, סבורה המשיבה כי הטענה שהמערערת נקשרה עם הסוכן הסמוי בשל הלחץ מצד אליק עומדת בסתירה לטענתה של המערערת בבית המשפט המחוזי, לפיה נכנסה לקשר עם הסוכן הסמוי ממניעים רומנטיים. טענה זו אף לא מבוססת בחומר הראיות. מחומר זה עולה כי המערערת הייתה מודעת למעשיה. היא הייתה רצינית, תכליתית ונטלה חלק פעיל ברעיונות המשותפים להמתת הבעל. באופן דומה, טוענת המשיבה כי טענת הפטור עקב חרטה אינה מבוססת בחומר הראיות. בית המשפט המחוזי קבע כי התשלום לסוכן הסמוי לא התבצע כיוון שהמערערת לא הצליחה לגייס את הכסף ולא רצתה להיות חייבת כסף לרוצח השכיר. לעניין העונש טוענת המשיבה כי מדובר, למעשה, בשני ניסיונות לרצח. הראשון היה קרוב מאוד להשלמה. הבעל מת מוות קליני וניצל הודות לפלאי הטכנולוגיה. במקרה השני ניתן לראות  נחישות, תכנון, הכנות לפעולה ועוד. בהתחשב בכך וגם בתנאי חייה של המערערת ונסיבות העניין - העונש קל מאוד ומתחשב במערערת מעבר לנדרש.

סעיף 28 - פטור למנסה עקב חרטה

12.      סעיף 28 לחוק העונשין מקים פטור מאחריות פלילית עקב חרטה של העבריין. וזו לשון הסעיף:

"28. מי שניסה לעבור עבירה, לא יישא באחריות פלילית לנסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה, חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה; ואולם, אין באמור כדי לגרוע מאחריותו הפלילית בשל עבירה מושלמת אחרת שבמעשה."

הפטור מאחריות פלילית מותנה בהתקיימותה של חרטה. חרטה זו איננה ויתור על השלמת העבירה עקב נסיבות חיצוניות. החרטה היא הלך רוח נפשי פנימי שמדריך את העבריין למנוע את השלמת העבירה. "החרטה צריכה לבוא מתוך שכנוע פנימי, ולא בגלל איזה קושי חיצוני" (ע"פ 401/99 מצארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(3)561, 569; להלן - פרשת מצארווה). "המדובר בחרטה שצומחת מעומק ליבו של האדם וחוסר-אפשרות נפשית להמשיך ולסיים את ההתנהגות, ולא בוויתור או דחיית ביצוע בגלל תנאים, נסיבות ושיקולים חיצוניים" (ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין - כרך ב', 132 (1987); להלן - פלר). בבסיס הפטור מונחים מספר טעמים. טעם אחד הוא טעם מוסרי. החרטה מעידה על התנערותו של הנאשם ממזימתו ועל מפנה נפשי-חברתי שחל בו (פלר, 132). טעם אחר הוא טעם תועלתני. מתן הפטור יוצר תמריץ לעבריינים לחדול מן המעשה לפני השלמתו (פרשת מצארווה, 569). טעם נוסף מונח בהתנהגותו העתידית של הנאשם. החרטה מצדו מעידה על חזרתו למוטב ללא צורך בענישה. הנאשם הנהנה מהפטור, "חזקה...שלא ישוב עוד לסורו, ואין כל טעם לייסר אותו בייסורים נוספים" (הצעת חוק העונשין, (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ"ב-1992; להלן - הצעת חוק העונשין). "החרטה...מהווה ערובה שאותו עושה לא יחזור עוד לסורו, לפחות כדי לעבור עבירה אחרת דומה" (פלר, 132). סעיף 28 לחוק העונשין קובע כי נטל ההוכחה להתקיימות הפטור מונח על הנאשם (ראו גם: פרשת מצארווה, 570-572).

13.        במקרה דנן המערערת לא הוכיחה קיומה של חרטה המצדיקה פטור מהאישום הראשון. בית המשפט המחוזי קבע, על סמך החומר שהונח לפניו, שנוכחותה של הבת בדירה היא שאילצה את המערערת להורות על הזעקת ניידת טיפול נמרץ. המערערת טוענת, כי פעולה זו מעידה על חרטה מצדה. הטענה לא נטענה בבית המשפט המחוזי. היא לא נדונה בפסק הדין. בבית המשפט המחוזי נטענה טענה אחרת, סותרת, ביחס לאישום זה, לפיה לא הייתה כוונת קטילה בלב המערערת (השוו: פרשת מצארווה, 565). טענה זו נשללה בידי בית המשפט. גם דינה של טענת הפטור עקב חרטה להידחות. התנהגותה של המערערת - גם אם היה בה כדי להביא למניעת השלמת העבירה - לא מעידה על חרטה מצדה. כך עולה מהתשתית העובדתית שפרס בית המשפט המחוזי. כך עולה מהראיות המונחות לפנינו. מדבריה של המערערת בשיחתה עם הסוכן הסמוי עולה כי היא הייתה סבורה שהמוות "קורה באופן מיידי" (ת/1 מ.ט. 275/03, בעמ' 11). הזעקת הניידת נעשתה בשל זעקותיו של הבעל (שם, בעמ' 12). היא נעשתה כיוון "[ש]לא הייתה ברירה, בגלל שהוא התחיל לקרוא לעזרה. לא הייתה ברירה" (ת/1 מ.ט. 262/03, בעמ' 6). בנסיבות אלו, הזעקת האמבולנס אינה מעידה על חרטה מצד המערערת. זאת ועוד: גם לאחר מקרה זה, המערערת חזרה לסורה. היא שבה וביקשה ליטול את חיי בעלה. היא אינה נהנית מהפטור הקבוע בסעיף 28 לחוק העונשין.

סעיף 34 - פטור למשדל או למסייע עקב חרטה